תחומי מחקר

מרכז מחקר חקלאי בינלאומי בגליל – הזדמנות שאסור לפספס

מרכז מחקר חקלאי בינלאומי בגליל – הזדמנות שאסור לפספס

לאחרונה ניטש ויכוח על מעבר מכון המחקר החקלאי הלאומי וולקני, מרכז מחקרי ענק המתפרש על פני 3,500 דונים ומעסיק בעקיפין למעלה מ-1000 עובדים, מגוש דן לצפון הארץ. מדובר באחד ממכוני המחקר החקלאי הטובים בעולם. מכון שמעסיק כיום כמאה וחמישים חוקרים מומחים ועוד מאות רבות של תומכי מחקר, ונותן מענה לכלל המרחב החקלאי בישראל.



ההצעה הממשלתית החדשה עוררה התנגדות בקרב עובדי המכון, בתמיכת אנשי מקצוע שונים ביניהם פרופ' יוג'ין קנדל לשעבר יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, בתואנה כי מעבר המכון לצפון תפגע באופן משמעותי במחקר החקלאי בארץ.   קנדל עמד בראש ועדה ממשלתית לבחינת עתידו של המכון בשנת 2011. ועדה אשר הגיעה למסקנה כי מכון וולקני יכול לשמש כמנוע צמיחה מרכזי של מדינת ישראל, בדומה למנועי צמיחה כמו ההייטק והסייבר. לטענת אותה ועדה, לישראל מוניטין עולמי בתחום החקלאות והחדשנות, אותם משלב מכון וולקני באופן מושלם. על רקע הגידול העולמי בייצור החקלאי, המכון יכול ליצר ערך מוסף כלכלי אדיר למדינה בזמן שמנועי צמיחה אחרים נמצאים בדעיכה.



המכון, בניגוד לתחום הסייבר למשל, אינו נחלתם של מומחים בלבד אלא משלב מגוון יכולות וכישורים, כך שהוא יספק תעסוקה לעובדים רבים: חוקרים, לבורנטים ועובדי אדמה. כדי  שהמכון יצליח נדרש מערך מחקר גדול וכמובן חקלאים שיוציאו לפועל את הרעיונות שהוגים אנשי המכון. לטענת צוות קנדל דאז, נדרשת סביבה מחקרית תומכת ההכרחית לקיום אקוסיסטם שכזה, דוגמת זו שמספקים הפקולטה לחקלאות ברחובות ומכון ויצמן כיום, על כן "בלתי אפשרי לקיים את המכון במקום אחר דוגמת הצפון הרחוק".

 

בניגוד לתפיסתו של קנדל, פרופ' דן לבנון, לשעבר סגן מנהל מכון וולקני  והמדען הראשי של משרד החקלאות, טען שהמיקום האידיאלי של המכון הוא דווקא בקצה אצבע הגליל. לטענתו, לא ניתן היה לעשות זאת בשנות ה- 20 עקב המצב הביטחוני  אך עברו כמעט מאה שנה, בזמן הזה התפתחו מוסדות מפוארים – מכללה אקדמית בתל-חי, מכון מחקר דוגמת מכון מיג"ל, גן התעשייה בתל חי ועוד.

 

יתר על כן ,האלמנט החשוב ביותר למיקום המכון, טוען לבנון, הוא תוואי השטח - באזור הגליל המזרחי מגוון חקלאות עצום עם טופוגרפיה שמתחילה ב 200 - בכנרת ועד לגובה של 1,200 מטר במורדות החרמון. אין בארץ שטח כל כך מגוון המאפשר ליישם את הרעיונות שמציעים חוקרי המכון. השטח החקלאי גדול, ראוי ואינו נדחק על ידי שימושי קרקע אלטרנטיביים כמו במרכז.

 

כמובן שלא ניתן להתעלם ממאות העובדים הקיימים, החוששים לעתידם התעסוקתי. האם ניתן לצפות שהללו יעברו בפקודה לצפון הרחוק?  לדעתי, המהלך צריך להיות מדורג על פני עשור ויותר, כך שהעובדים הוותיקים שלא מעוניינים לעבור יוכלו לסיים את הקרירה שלהם ולפרוש בכבוד . המעבר ההדרגתי ייתן לאותם עובדים את הזמן הדרוש להגיע לגיל הפנסיה עוד בזמן קיומו של המכון במרכז.

 

המפקפקים במהלך סבורים שהממשלה מעוניינת לסגור את המכון על מנת להשתלט על הקרקע היקרה במרכז, ללא נכונות להקים את המכון בצפון. אני סבור שהמהלך רציני . יותר מכך, הוא מבטא חזון לאומי ארוך טווח שלא רואים מספיק במקומותינו.



אם תרצה, לממשלה אפשרות קלה ופשוטה לבסס את האמון במהלך - לפני שסוגרים יחידה אחת במרכז, על הממשלה לבצע את ההשקעה הנדרשת בהקמת המכון החדש בצפון. רק לאחר שהתשתית תהייה מוכנה, יתחילו במעבר הדרגתי של המכון לצפון. החלטה כזאת תסיים את הדיון הציבורי על כנות כוונות הממשלה - ללא פיתוח חדש, אין סגירה של הישן. קשיי מעבר לא צריכים למנוע החלטה אסטרטגית לטווח ארוך אשר תיטיב עם הצפון, עם המכון עצמו ו"למרבה ההפתעה" אף עם כלל המשק -המהלך ימקסם את מנוע הצמיחה החקלאי האדיר שלנו לטובת מדינת ישראל.

 

 

 פרופ' דורון לביא, החוג לכלכלה וניהול, המכללה האקדמית תל חי ושותף מנכ"ל בקבוצת פארטו

 

המאמר פורסם ב-ynet