מי אנחנו

חרדים לאקדמיה – יעד לאומי/ ד"ר פינחס חליוה

התפשטותה של ההשכלה הגבוהה בעולם לא פסחה על ישראל. הביקוש להשכלה גבוהה הלך וגבר בשנות השמונים ועם קליטת העלייה הגדולה בשנות התשעים גבר יותר הלחץ על המערכת האקדמית לפתוח את השערים לביקוש הגואה. לחץ פוליטי ופעילות חברתית רבה הביאו את ראשי המערכת האקדמית להחלטה לפתוח את השערים. מאז שינתה המערכת האקדמית את פניה לבלי הכר - ממערכת מונוליטית שבה פועלות אוניברסיטאות בלבד עברה האקדמיה למערכת בינארית שפועלת באמצעות שני סוגי מוסדות: אוניברסיטאות ומכללות אקדמיות.

 

תהליך זה של התרחבות ופתיחת השערים הביאה לאקדמיזציה של מכללות שפעלו ברחבי הארץ והן אשר הגבירו את הנגישות להשכלה הגבוהה גם לאוכלוסיות שלא נטלו חלק במערכת האקדמית או שנוכחותן בה הייתה דלה מאוד. על אוכלוסיות אלה נמנים תושבי הפריפריה החברתית והגיאוגרפית בעיקר בדרום ובצפון. האוכלוסייה שכמעט הדירה את רגלה מהאקדמיה הייתה אוכלוסיית החרדים. אוכלוסייה זו נכנסה בהדרגה לאקדמיה משנת 1999 כאשר המועצה להשכלה גבוהה (להלן המל"ג) בראשות פרופ' שלמה גרוסמן יזמה את פתיחתם של הפלטפורמות ללימודים אקדמיים של החרדים.

 

פלטפורמות אלה פעלו מחוץ לקמפוסים המוכרים תחת חסות ואחריות אקדמית של מוסדות אקדמיים מוכרים. תכנית הלימודים שנלמדה הייתה של מוסד אקדמי מוכר ותעודת בוגר הוענקה על ידי המוסד האקדמי. המשימה הייתה שילוב הדרגתי של החרדים באקדמיה כדי לאפשר להם השתלבות במשק הישראלי בעיקר באמצעות מקצועות פרופסיונליים, והכל כדי להוציא אותם ממעגל העוני שבו רבים מהם נמצאים. מדיניות זו השתנתה עם כניסתו של פרופ' טרכטנברג לתפקיד יו"ר ות"ת. המשך הפעלת הפלטפורמות צומצמה ובמקומן נקבעו מסגרות חרדיות (מח"ר) בתוך הקמפוסים או לכל היותר בקמפוס משנה שאינו מרוחק מקמפוס האם.

 

התכנית החדשה קראה להפעיל מרכזים ללימוד חרדים ומתכונת זו פועלת בכמה קמפוסים החל משנת 2013. גם במקרה זה המכללות הציבוריות מילאו את המשימה ומספר הסטודנטים החרדי הלך וגדל וקטן בהדרגה באוניברסיטאות. לפי נתוני המל"ג, בשנת 2013 למדו באוניברסיטאות 30% מכלל החרדים שלמדו במסגרות אקדמיות ואילו במכללות הציבוריות למדו רק 20%. בשנת 2015 מספרם באוניברסיטאות קטן ועמד על 25% ואילו במכללות הציבוריות עלה ל – 26% . 19% נוספים למדו במכללות לחינוך ו20% נוספים במכללות הלא מתוקצבות.

 

מספר החרדים שלמדו בכל המסגרות בשנת 2013 היה כ – 9000 סטודנטים. היעד שנקבע לטווח של 3.5 שנים היה 9% מכלל הלומדים כגודל אוכלוסיית החרדים בישראל. לאחר שלוש שנים עמד מספר הלומדים על 12,000 סטודנטים - פחות מחצי היעד שנקבע, כאמור.

 

נשאלת השאלה כיצד מתכוונת המל"ג להגיע ליעד שהציבה לעצמה כבר בשנת 2012 וקיבל משנה תוקף בתכנית החומש החדשה?

 

עד כמה שהדבר ישמע מפתיע הקשיים אינם נובעים ממחסור בתקציבי הפעלה, אלא קשיים שפתרונם מונח לפתחה של המל"ג ואחרים שפתרונם מונח על שולחנה של המנהיגות החרדית שאינה מגובשת דיה ביחס לאקדמיה בכלל וללימודים בפרט. הקשיים שיש בידה של המל"ג לפתור הם שלושה:

  1. הסרת המכשולים הביורוקרטיים הרבים שהיא מערימה על המוסדות בדרך לאישור הפעלת תכניות לחרדים גם כאשר מדובר בתכניות שהוסמכו הסמכה קבועה במסגרת הרגילה.
  2. העברת כובד המשקל למימוש היעד למכללות הציבוריות שפרוסות בכל הארץ ומציעות מגוון גדול של תחומי לימוד פרופסיונאליים כמו הנדסה, עבו"ס, סיעוד, מדעי המחשב ועוד. הפריסה כיום מקשה על החרדים שיוצאים להתגורר בפריפריה להגיע למרכזי הלימוד המוצעים היום. למעט העיר ירושלים שבה מתגוררים 53% מכלל החרדים ופועלות בה מספר מכללות בדרום ובמרכז הציע הלימודים לחרדים קטן: במרכז מתגוררים 35% מכלל החרדים בארץ ושם ההיצע לחרדים מצומצם מאוד והוא כולל את הקריה האקדמית אונו, הפלטפורמה הוותיקה בבני ברק ואוניברסיטת בר אילן. 9% מאוכלוסיית החרדים בארץ מתגוררים בדרום ושם ההיצע עוד יותר מצומצם. המכללה האקדמית אשקלון היא היחידה בצפון הנגב והמכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון בבאר שבע.
  3. הקושי השני הוא סיוע כספי לסטודנטים חרדים. אמנם, החרדים זוכים לסיוע עבור שכר לימוד, אך אין בזה כדי להגביר את שילובם בלימודים. הקשיים שבפניהם ניצב סטודנט חרדי אינם זהים לאלו שעומדים בפני סטודנט רגיל. בנוסף להשקעה בלימודים וזמן רב שנדרשים מכל סטודנט, החרדי נדרש לפרנס ילדים ולעמוד במשימות רבות שדורשת ממנו החברה לה הוא משתייך. הצטרפות ללימודים אקדמיים דורשת מידה מסוימת של העזה ונכונות לוותר על סיוע כספי מגופים חרדיים שרגילים לסייע במסגרת הלימודים החרדית. שלא כמו הסטודנט הישראלי שמגיע ללימודים האקדמיים בגיל 22 – 25 צעיר, רווק וללא דאגות פרנסה, החרדי מגיע עם משפחה וללא הכשרה לימודית או מנטלית מתאימה. אם המדינה רואה בזה משימה לאומית על המל"ג לפעול להסרת מכשולים ביורוקרטיים ולהקים קרן מלגות קיום משותפת לה ולקרנות סיוע חרדיות שמסייעות לחרדים להשתלב באקדמיה.
  4.  

סכנה אחרת שמאיימת על קיומן של מסגרות חרדיות היא הפעילות האקדמית נגד המח"ר והחלטת בג"ץ למנוע אפליה בהעסקה של המרצים במח"ר. ברור לכל מי שפעיל בתחום זה שההפרדה הייתה ונשארה תנאי בל יעבור ללימודים אקדמיים של החרדים. הקצאת משאבים ומאמץ רב בפתיחת השערים לציבור זה אינה יכולה להתממש אם תנאי ההפרדה אינו מקובל. גם לערכים דמוקרטיים יש יוצאים מן הכלל וטוב שכך. אם זו משימה לאומית שיש לה השלכות חברתיות כלכליות ואזרחיות רבות מוטב שהצדדים יוותרו למען הכלל והאחדות.

 

ד"ר פינחס חליוה, מנכ"ל ור"מ (ועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריות) ומנכ"ל המכללה האקדמית אשקלון